פסק-דין בתיק עת"מ 002891/04

1.          העותר מבקש להורות למשיבה לנמק מדוע אינה מתירה לו להשאיר במקומם את כלי הרכב המצויים במגרש בו הוא מנהל עסק לפירוק כלי רכב וסחר בחלקי חילוף (להלן: "המגרש") ולחלופין, מדוע אינה מקצה לו מגרש חלופי.

            העותר מבקש להורות למשיבה לעמוד בהבטחתה המנהלית לתת לו מגרש חלופי לניהול עסקו; לתת צו מניעה קבוע האוסר עליה לסלק את כלי הרכב מהמגרש, או ליתן כל סעד אחר שבית המשפט ימצא כצודק בנסיבות העניין.

2.          בד בבד עם הגשת העתירה, ביקש העותר לתת צו מניעה זמני כנגד המשיבה, האוסר עליה לפנות מטלטלין מכל סוג מהמגרש.

            ביום 14.11.2004 נתן ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט ע' פוגלמן בבש"א 33898/04) את הצו המבוקש, עד למתן החלטה בבקשה למתן צו ביניים, וביום 21.11.2004 ניתן צו ביניים, עד למתן פסק דין בעתירה, בהתחשב בזמן הממושך בו עומד בעינו המצב הקיים.

            טיעוני העותר

3.          העותר מחזיק במגרש זמני מס' 114, הידוע כחלק מחלקות 7, 8, 21 בגוש 8006 ברח' גולד 19 בשכונת ותיקים בנתניה.

            המגרש מהווה את חצר ביתו ומשמש אותו ואת בני משפחתו לצורכי פרנסה קרוב ל-40 שנה, ללא כל מחאה או דרישה לפינוי מצד בעלי הקרקע, והוא רכש בו מעמד של בר-רשות.

4.          כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת עשה אביו שימוש במגרש, לצורך גידול בעלי חיים וחקלאות, עליהם התבססה פרנסת המשפחה. זמן קצר לאחר מכן החל העותר לנהל במגרש עסק לפירוק כלי רכב לשם מסחר בחלקי חילוף.

5.         העותר ובני משפחתו מצויים במגרש בשל היותם טעוני טיפוח ושיקום, בדומה למשפחות רבות בנתניה, אשר זוכות לפעולות שיקום שונות, ובכלל זה הקצאת שטחי עירייה לייצור ולמסחר. בשל הצורך בשיקומו של העותר ובשל זכויותיו במגרש, הבטיחה המשיבה להעניק לו קרקע חלופית.

6.          ביום 4.8.2004 וביום 2/11/04 נשלחו לעותר התראות מטעם המשיבה, לפיהן עליו לפנות "גרוטאות ורכבים נטושים" הנמצאים במגרש (ההתראות צורפו כנספחים א'-ב' לעתירה).

7.         לטענת העותר ההתראות נשלחו אליו בחוסר תום לב ובניגוד לכללי מנהל תקין, ומטרתן היא סילוק ידו מהמגרש, אשר המשיבה התירה לו לתפוס בו חזקה ולנהל בו את עסקו לצורך שיקומו. ניסיון המשיבה להביא לידי סיום את הליך השיקום שלו מפלה אותו לרעה ביחס לתושבי העיר.

8.          המגרש אינו בבעלות המשיבה, ולכן אין זה מסמכותה לפנותו או לטעון כי הוא מחזיק בו שלא כדין אלא הוא מצוי בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, שמעולם לא דרש ממנו לפנותו, למרות שידע על הימצאותו במגרש.

            אף המשיבה ידעה על כך, ומשך שנים ארוכות היא לא נקטה בכל פעולה שתביא לסילוק ידו מן המגרש. המשיבה עודדה את הימצאותו של העותר במגרש, במעשה ובשתיקה, משום שסברה ששיקומו של העותר מצדיק זאת.

9.          בשנים האחרונות, עת החלה תנופת בנייה ופיתוח באזור בו מצוי המגרש, שינתה המשיבה את גישתה והחלה לפעול לשם סילוקו מהמגרש, מבלי לקיים את התחייבותה לספק לו סידור חלופי. מבחינת המשיבה, אינטרס הפרנסה של העותר הפך למשני, ופיתוח האזור הפך לאינטרס עיקרי. המשיבה סירבה לבקשת העותר לתת לו רישיון עסק, ואף הגישה כנגדו שני כתבי אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, ובכך גזרה עליו חיי דוחק ונזקקות (כתבי האישום צורפו כנספחים ג' ו-ד' לעתירה).

10.        כתבי האישום הוגשו כנגד העותר במהלך שנות ה-90, ולמרות שכלי הרכב המצויים במגרש כיום זהים לכלי הרכב שהיו במגרש בעת הגשת כתבי האישום, לא טענה המשיבה באותה עת כי העותר מחזיק במגרש "גרוטאות רכב" כמובנם בחוק שמירת הניקיון, ולא דרשה ממנו לפנותם מהמגרש.

            רק לאחר שההליכים שניהלה המשיבה כנגד העותר לא השיגו את התוצאה המבוקשת מבחינתה, היא מנסה לתקוף את העותר בדרך עקיפה ובחוסר תום לב, בטענה כי כלי הרכב המצויים במגרש הם "גרוטאות רכב" ויש לסלקם. לאור זאת, מושתקת המשיבה מלטעון זאת כעת ומנועה מלדרוש את  פינויים.

            חוסר ניקיון כפיים של המשיבה בא לידי ביטוי גם בכך שביום 5.3.1997 היא פינתה מהמגרש את כל כלי הרכב שהיו בו באותה עת, ללא מתן הודעה מוקדמת לעותר ומבלי שהיה בידיה צו חוקי לעשות כן, דבר שגרם לעותר נזקים גדולים.

11.       בראשית שנות ה-90, פנתה המשיבה מספר פעמים לעותר בהצעה כי יפנה את המגרש, אשר בסביבתו החלו עבודות בנייה פרטיות, ויקבל במקומו מגרש חלופי לניהול עסקו.

בשל הזמן הארוך שחלף מאז, אין בידי העותר את המסמכים המהווים ראייה להבטחות והתחייבות המשיבה. עם זאת, יש בידיו מכתב ממזכיר המשיבה, לפיו יוקצה לו שטח אחר בשיכון ותיקים בנתניה (המכתב צורף כנספח ה' לעתירה).